שרים לשבת/ הדסה ננקנסקי
קרן, בחורה חילונית, הגיעה לסעודת שבת במשפחה חרדית.
קצת מבוישת השתלבה בין הסועדים, הכול היה חדש וזר.
היא לא פספסה שום פרט: הקשיבה לשיחות, עקבה אחר הילדים, נהנתה לטעום מהאוכל החדש, אבל השירים, הזמירות, נגעו בה עמוק.
היא עצמה עיניים והקשיבה קשב רב, אי אפשר היה לדבר איתה בזמן השירה.
"אני רגילה לשיר, שומעת בלי סוף מוזיקה ולא מבינה מה השירים האלו עושים לי, למה הם נוגעים בי עמוק כל כך?"
באמת למה?
*
שישה ימים של מרוץ, עבודה, בית, משפחה, ילדים, ניקיון, בישולים, אפיה...
שישה ימים של עשיה בלתי נגמרת, ופתאום - שבת.
כל שבוע שמחה מחדש, אווירה אחרת, גבוהה יותר.
מה מכניס אותנו לאווירה הזאת? מה מעלה אותנו טפח מעל הקרקע?
אין ספק שזה הכח של השבת עצמה, אבל ברור שזמירות שבת הופכות את הסעודות למרוממות יותר, נעלות יותר, ונותנות את האווירה ברוב בתי ישראל.
אז מה הם בעצם הזמירות?
מי כתב אותם? מתי? ומה המטרה שבגללה כתבו אותם?
תלמידי חכמים, גדולי עולם
הם היו דמויות מפתח בהיסטוריה היהודית, גדולי עולם ושארי רוח, ההשפעה שלהם הרוחנית היא עד ימינו אנו.
רובם ככולם היו תלמידי חכמים עצומים ביניהם מפרשי התורה.
כולנו מכירים את השמות שלהם ולא פעם מצטטים דברי תורה וציטוטים בשמם, או מזכירים פרט כזה או אחר מהביוגרפיה שלהם.
בכישרון רב הם כתבו פיוטים וזמירות עם פסוקים מרחבי התנ"ך, הלכות ואגדות הש"ס, ומדרשים שמשולבים בתוכן ובחריזה בצורה מעוררת השתאות.
רוב הזמירות והפיוטים בין שבידינו חוברו בין המאות ה-14 וה-17, אם כי פיוטים רבים חוברו גם לאחר מכן, ועד ימינו.
הזמירות והפיוטים הם בעצם סוג של טקסטים ששרים בעדות אשכנז במהלך סעודות שבת, ובעדות ספרד שרים אותם גם בבית הכנסת לפני תחילת התפילה ולעיתים במהלכה.
המטרה העיקרית של הזמירות היא להנעים את סעודות השבת, לייחד אותן מארוחות בימי החול ולהזכיר על השולחן דברי תורה.
מה המקור לזמירות שבת?
מתי זה התחיל?
המקור למנהג זמירות שבת קדום מאוד ומופיע כבר בתלמוד הבבלי (מגילה יב ע"ב):
"יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין, מתחילין בדברי תורה, ובדברי תשבחות"
ובמדרש שוחר טוב (תהילים צ"ב): "כשהוא נכנס אנו מקבלין אותו בשירין ובזימרין שנאמר מזמור שיר ליום השבת"
גם בזוהר (עקב רעב ב) ובעוד כמה מקומות במדרשי חז"ל, ורבים מגדולי הדורות הרחיבו במעלת שירות ואמירת זמירות שבת.
הרד"ק כתב: "העולם ונשמתו זכה מטרדת הגוף ומתעסקת בחכמה ובעבודת האלוקים וטוב לזמר לה".
ספר חסידים רע"א: "מצוה שישב וירנן בשבתות שבחות שנאמר מזמור שיר ליום השתב טוב להודות לד' ולזמר ..."
ועוד רבים כמו היעב"ץ, פלא יועץ, קב הישר, פלא מאור ועוד, מדברים על המעלה שבזמירות השבת.
מהם הנושאים העיקריים בזמירות שבת?
הנושאים העיקריים בזמירות הם הלל ושבח לקל שנתן יום מנוחה, וגדלות השבת ומעלתה.
בחלק מהזמירות חתומים באקרוסטיכון שמות מחבריהם במילים הראשונות של כל בית או שורה.
מי היו הפייטנים? חלקם מתקופת הראשונים וחלקם בהמשך הדורות, היו שכתבו באקרוסטיכון את שמם הפרטי אך לא ידוע בוודאות מי הם היו.
הנה מספר שמות מוכרים: האבן עזרא, האר"י הקדוש, ר' ישראל נאג'רה, ר' ברוך בן שמואל ממגנצא, ר' שמעון הגדול, דונש בן לברט, ר' יהודה הלוי, ר' משה בן קלונימוס, ר' אלעזר אזכרי ר' אהרון הגדול מקרלין.
צמאה נפשי
נתמקד בפיוט אחד של האבן עזרא: "צמאה נפשי"
"צָמְאָה נַפְשִׁי" הוא פיוט שכתב רבי אברהם אבן עזרא במאה ה-12. בפיוט זה אבן עזרא מבטא רגשות של דבקות והשתוקקות, צימאון לאלוקים, זאת בשונה לפירושו לתנ"ך שהוא שכלתני יותר, בדרך כלל.
באות הפותחת של ראשי הבתים חתום שמו של המחבר - אברהם בן עזרא. באחד מבתי השיר, השתמש האבן עזרא במשפט שלמה כמוטיב אלגורי המרמז על הפולמוס היהודי-נוצרי או לפולמוס יהודי-איסלמי בשאלה מהי הדת האמיתית והנכונה.
שתי הנשים המתקוטטות מייצגות את הדת היהודית מול הדת היריבה, כאשר כל אחת טוענת כי הבן החי הוא בנה, ואילו הבן המת הוא בנה של הדת האחרת:
"רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת / שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת / לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת / וּבְנִי הֶחָי".
היהדות מופיעה כאן כ"גברת אמת" שעה שהנצרות או האסלאם אינה אלא שפחתה החצופה, המתיימרת לרשת את גדולתה ואת בנה.
אם הכוונה לנצרות, הרמז כאן ברור לאמונה הנוצרית בזהותו של אותו האיש כאלוקי, ואמונתם בתחייתו לאחר צליבתו.
במקביל נרמזת כאן הטענה הנוצרית לפיה זנח ה' את ישראל, בנו -בחירו מן הברית הישנה, והחליפו במאמיניו של אותו האיש.
אם הכוונה לאסלאם, הרמז ב'שפחה' היא להגר ובנה ישמעאל, והאנלוגיה לשאלת משפט שלמה בין שני הבנים האפשריים נוגעת לטענת הקוראן שזהותו של הבן החביב על אביו שנעקד על המזבח: הוא ישמעאל ולא יצחק.
הפיוט מבטא כולו כיסופים להקב"ה כמו הצמא הנכסף למים, המלים "צָמְאָה נַפְשִׁי לאלוקים לְקל חָי", המשמשות בחלק מהלחנים כפזמון חוזר, לקוחות ממזמור מ"ב בתהלים.
בפירושו למזמור כותב האבן עזרא: "ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים על כן לקל חי" - התלות של האדם בקל היא אם כן כתלותו במים לשם חיותו.
את הקשר שבין מים וחיים מבטא ר' אברהם אבן עזרא בפיוט בצורה יפה ויצירתית להפליא, כשהוא בוחר לחתום כל בית בשיבוץ מקראי שבסופו באה המילה 'חי', החורזת את כל הפיוט.
הפיוט מקובל כאחד מזמירות ליל שבת ונפוץ מאוד בקרב יהודי אשכנז.
בספרי מנהגי החת"ם סופר נכתב כי זה היה השיר היחיד שאותו היה שר לפני סעודת שבת. בקרב יהודי מרוקו שרים את השיר
בפרשת חיי שרה בגלל הבית "רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת", המדמה את שרה והגר ליהדות מול האסלם כפי שתיארנו.
מנגינות רבות הולחנו לפיוט במהלך השנים, יש נפוצות יותר או פחות, רובן נותנות את הרגשת הכמיהה, התשוקה ורגש הכיסופים
הנה כמה דוגמאות:
שלמה כהן - ליבי - ניגוני מודז'יץ
קליפ של דרשו שיצא לקראת סיום הש"ס
שבת הבאה כשנקשיב לשירת הזמירות אולי נרגיש עמוק יותר את השירים שאנחנו כל כך רגילות לשמוע.
הלוואי שנצליח לחוש כל שבת מחדש את הקירבה שלנו לה' ואת אהבתו אלינו. "ליבי ובשרי ירננו לקל חי".
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְקל חָי
לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְקל חָי
אֵל אֶחָד בְּרָאָנִי וְאָמַר חַי אָנִי
כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי
בָּרָא כֹּל בְּחָכְמָה בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה
מְאֹד נֶעֱלָמָה מֵעֵינֵי כָל חָי
רָם עַל כֹּל כְּבוֹדוֹ כָּל פֶּה יְחַוֶּה הוֹדוֹ
בָּרוּךְ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי
הִבְדִּיל נִינֵי תָם חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחָי
מִי זֶה יִצְטַדַּק נִמְשַׁל לְאָבָק דָּק
אֶמֶת כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי
בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב
וְאֵיכָכָה יָשׁוּב הַבָּשָׂר הֶחָי
נְסוֹגִים אִם אָבוּ מִדַרְכָּם שָׁבוּ
טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי
עַל כֹּל אֲהוֹדֶךָ כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי
זְכוֹר אַהֲבַת קְדוּמִים וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים
וְקָרֵב הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי
רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת
לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי
אֶקּוֹד עַל אַפִּי וְאֶפְרוֹשׂ לְךָ כַּפִּי
עֵת אֶפְתַּח פִּי בְּנִשְׁמַת כָּל חָי
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר